חניוני מאיה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו

פסק דין

מונח בפני ערעור בעניין שומת היטל השבחה, לפי סע' 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 (להלן- "החוק"), על השומה המכרעת של השמאי המכריע, מר נחום פרמינגר מיום 31.5.11 (להלן בהתאמה- השומה המכרעת" ו-"השמאי המכריע").

היטל ההשבחה הוטל בגין "מימוש זכויות", עקב התרת שימוש חורג בשלוש חלקות פנויות: חלקה 64 בגוש 6940 (להלן- "חלקה 64"); חלקה 9 בגוש 6907 (להלן- "חלקה 9") וחלקה 19 בגוש 7465 (להלן- "חלקה 19"). שלושת החלקות שפורטו לעיל יכונו גם במאוחד להלן- "החלקות".

המערערת מבקשת מבית המשפט להורות לבטל את החיוב שהוטל עליה בגין היטל השבחה.

א.מבוא

חניוני מאיה בע"מ (להלן- "המערערת"), חברה להפעלת חניוני רכב, הינה השוכרת של החלקות שפורטו לעיל. בהתאם לדרישת מחלקת רישוי עסקים בעיריית תל אביב, הגישה המערערת בקשות לשימוש חורג לצורך הפעלת חניון בחלקות. ועדת המשנה של המשיבה, דנה בבקשות והחליטה לאשרן, כך שניתן אישור לשימוש חורג בחלקות עד ליום 31.12.13. עקב אישור הבקשות לשימוש חורג, כאמור לעיל, נדרשה המערערת לשלם היטל השבחה, בהתאם לשומת שמאי מטעם הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (להלן- "הוועדה המקומית"), מר יורם ברק (להלן- "שמאי הועדה המקומית"). המערערת שילמה את היטל ההשבחה הנדרש והונפקו לה היתרים לשימוש חורג. בהתאם להוראת סע' 14(א) לתוספת השלישית לחוק, הגישה המערערת "שומה אחרת" שערך שמאי מטעמה, מר מישל אשור (להלן- "שמאי המערערת"). היות והצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר שיעור היטל ההשבחה, הוחלט על מינוי שמאי מכריע, ועל השומה המכרעת שערך השמאי המכריע הוגש הערעור דנן.

ב.טענות הצדדים

בפי המערערת שתי טענות מרכזיות:

לטענת המערערת, לגבי חלקות 64 ו-9 כלל לא נדרש אישור שימוש חורג, מכיוון שהיעודים המאושרים בחלקות אלה מאפשרים שימוש למטרת חניון פתוח.

השומה המכרעת אינה מנומקת והיא רצופה שגיאות משפטיות וסתירות פנימיות.

מנגד, וכמענה לטענות המערערת, טוענת המשיבה כדלקמן:

יש למחוק את הערעור על הסף, שכן הוא אינו מהווה ערעור בנקודה משפטית, אלא בנקודה עובדתית ושמאית, עליה לא נתונה זכות ערעור במסגרת סע' 14 (ג) לתוספת השלישית לחוק.

לטענת המשיבה, המערערת צריכה הייתה להעלות טענותיה כנגד ההליך התכנוני במסגרת ערר, לועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה. בנוסף, העלאת הטענות נגד היטל ההשבחה ששילמה המערערת, לאחר שקיבלה לידיה את היתר הבניה, נגועה בחוסר תום לב. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי יש לדחות את טענת המערערת אף לגופה.

ג. המשיבה דוחה את טענות המערערת, באשר לפגמים שנפלו בשומה המכרעת.

ג.דיון

דיון בטענה, לפיה בחלקות 64 ו-9 לא נדרש אישור שימוש חורג

כאמור, לטענת המערערת, למרות שהגישה בקשה לשימוש חורג בקשר עם חלקות 64 ו-9 לצורך הפעלת חניון, הרי שכלל לא נדרש אישור לשימוש חורג, הואיל והיעודים המאושרים בחלקות אלה מאפשרים שימוש למטרת חניון פתוח.

לטענת המערערת, במסגרת השימושים המותרים בתב"ע 44, החלה על חלקות 64 ו-9, הותר, בין היתר, שימוש ל-

(א)."גרז'ים להחכרת מכוניות שאינן משמשות לצורכי מסחר, בתנאי שיוסיפו למרחב הריק אשר סביב הבנין- 25 ממ"ר של שטח פנוי בשביל כל מכונית נוספת- אם מספר המכוניות עולה על שתים, ובתנאי ששום תיקונים לא יוצאו לפועל בגרז'ים אלה".

לגישת המערערת, סעיף זה מאפשר שימוש בחלקות 64 ו-9 כחניון פתוח, כמבוקש על ידה. שימוש זה קובע מפורשות- "ששום תיקונים לא יוצאו לפועל בגרז'ים אלה", ומכאן למדה המערערת, כי אין מדובר במושג "גרז'" במובן של "מוסך לתיקון כלי רכב", אלא במושג "גרז'" במובן של "חניון".